מסורת של שרפרפים

התחילה אצלי מסורת כזאת להביא איתי שרפרפי וינטג' כשאני נמצאת בחו״ל.

למה? לא יודעת, אולי כי זה קטן מספיק להיכנס במזוודה אבל עדיין נקרא רהיט.

שרפרף עץ מהולנד

הראשון היה השרפרף מדנמרק, מחנות וינטג' שהייתה מתחת למלון שהייתה סגורה כל החופשה וביום היחיד שבו הייתה פתוחה קניתי אותו.

הכי מרגש בבית החדש

השרפרף מדנמרק

השני השרפרף מהולנד שחיכה רק לי בגשם בשעת הקיפול של שוק הפשפשים.

השרפרף בשוק הפשפשים בהולנד

השוק לקראת סגירה

צילומים בסטודיו

השרפרף מהולנד בבית החדש

אבל הכי כואב היה השרפרף שצילמתי ולא הבאתי מהשוק בניו-יורק, כאב ההחמצה עדיין לא מרפה ממני.

השרףרף שהוחמץ מניו יורק

לסיכום, אני חושבת שראוי לאמץ מסורות קטנות, כמו מסורת השרפרפים שלי, הן נותנות טעם לחיים.

וטיפ נוסף אם חפץ או רהיט תפס אותכן, התייחסו לזה ברצינות הראויה פן תשאו את כאב ההחמצה!